דקות או פחות ‎30

ערן וסטמן גדל בבית ציוני דתי בתל אביב. אחרי שירות ארוך במודיעין ותואר במשפטים, שני חברים מהיחידה הציעו לו להצטרף לחברה שהם הקימו וכך הוא התחיל מסע של 17 שנים בסרגון. הוא ניהל את צוותי המכירות של חברת ציוד התקשורת באירופה, ואז באסיה והפסיפיק ומשם את המכירות הגלובליות. התחנה הבאה הייתה בחברת Vidyo אותה הוא בסופו של דבר גם מנכ״ל, ולפני 7 שנים חצה את הכביש והפך למשקיע הון סיכון. בשנתיים האחרונות הוא אחד משני השותפים המנהלים בקרן Planven השוויצרית שמשקיעה בחברות אירופאיות וישראליות, בבינה מלאכותית, סייבר וטכנולוגיות בריאות בשלבי פוסט סיד, עם צ׳קים של בסביבות 10 מיליון דולר. שיחה על מסלול הקריירה שהוביל אותו לחיים בסינגפור, ניו יורק וחזרה לתל אביב, על הבדלים תרבותיים ואיך זה משפיע על עולם המכירות, ועל הקרן שהוא מנהל ואיזה חברות הם מחפשים בישראל.  

נועה אשר התחילה את הקריירה שלה כעורכת דין, אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. אחרי שליוותה כמה סטארטאפים מהצד המשפטי, היא החליטה לעשות שינוי משמעותי והצטרפה לקורס הצוערים של משרד הכלכלה. משם נפתחה לה קריירה חדשה כנספחת כלכלית בשגרירויות וקונסוליות ברחבי העולם.

בהתחלה הוצבה בשיקגו, אחר כך חזרה לתפקיד בארץ, ולבסוף יצאה לשליחות של שש שנים בטוקיו – בדיוק בתקופה שבה יפן החלה לפתוח את שעריה לשיתופי פעולה עם תעשיית ההייטק הישראלית. מפגש אחד עם ענקית הטלקום היפנית הוביל אותה לתפקיד הנוכחי שלה – מנכ״לית המשרד הישראלי של תאגיד התקשורת היפני NTT, אחד התאגידים הגדולים בעולם עם מאות אלפי עובדים.

אז מה מחפשת כאן חברה רב־לאומית יפנית? באיזה סוגי סטארטאפים היא מתעניינת ומשקיעה? למה לא כדאי להתחיל למכור דווקא ביפן לפני שמצליחים בשווקים אחרים? ואיך מתנהלים מול אנשי עסקים יפנים – החל במעמד החלפת כרטיסי הביקור ועד לארוחות עבודה עם חוקים נוקשים של עשה ואל תעשה.

פרופ׳ ינאי עופרן התחיל את דרכו האקדמית בסדרת ניסיונות שלא תמיד הושלמו: הוא פתח דוקטורט בבלשנות, נטש אותו, החל דוקטורט נוסף במדעי המוח, ובסוף מצא את מקומו בביו־פיזיקה חישובית – תחום שבו השלים את הדוקטורט באוניברסיטת קולומביה. לאחר פוסט־דוקטורט בסטנפורד, חזר לארץ והקים מעבדה באוניברסיטת בר־אילן. משם נבט הרעיון שהפך ל–Biolojic Design – חברה המפתחת תרופות חדשניות נגד סרטן, אלרגיות ומחלות אוטואימוניות באמצעות בינה מלאכותית.

מאז הקמתה גייסה החברה כ–30 מיליון דולר, אך יצרה ערך עסקי גדול פי חמישה דרך פרויקטים עם כמה מחברות הפארמה הגדולות בעולם. כיום מעסיקה החברה כמאה עובדים, מתוכם כשבעים במטה בנס ציונה, ומקדמת במקביל ארבע תרופות בשלבים מתקדמים של ניסויים קליניים.

אבל מה שבאמת מניע את עופרן הוא לא גיוסים או עסקאות, אלא העובדה שתרופות שפותחו בחברה שלו כבר הצליחו לרפא חולי סרטן – ולהחזיר לילדים רבים בעולם את האפשרות להמשיך לחבק את אבא או אמא, שמהם כמעט נפרדו.

בני לקונישוק הוא יזם סייבר קלאסי: בוגר יחידה 9900, עבד בסטארטאפים שנמכרו לחברות ענק כמו מיקרוסופט, ובנה מוצרי סייבר לתאגידים בינלאומיים. לכאורה, דמות שהמשקיעים הנכונים היו אמורים לרדוף אחריה עוד לפני שהייתה לו חברה. אבל המציאות שונה מאוד מהכותרות במדורי ההייטק – ובני היה צריך לעבוד קשה כדי להרים את זירו נטוורקס על הרגליים.

זירו נטוורקס מתמודדת עם אתגר קריטי לארגונים: לא רק לגלות התוקפים, אלא לעצור אותם מלנוע בתוך הרשת הארגונית. החברה פיתחה טכנולוגיה שמאפשרת שליטה מרחוק על חומות האש המובנות בכל מערכת הפעלה – ללא סוכנים, ובאופן אוטומטי לחלוטין – כדי לחסום את התוקף כבר בשלב הראשוני לאחר שהצליח לחדור לרשת.

שש וחצי שנים אחרי ההקמה, זירו נטוורקס כבר גייסה כ־100 מיליון דולר, מוכרת בעשרות מיליוני דולרים, ומעסיקה כ־130 עובדים בחמש יבשות. שיחה עם בני על תפקיד המנכ״ל בחברה בצמיחה מואצת, על שמירה על פוקוס, ועל החזון שלו: שתוקף שינסה לחדור לרשת עם ההגנה של זירו – יעשה אחורה פנה ויחפש קורבן קל יותר.

שי לוי מגדיר את עצמו כ“משוגע הכפר”. אחרי שירות ב-8200 ועבודה בפייסבוק, הוא הקים חברת אד-טק משלו. את האקזיט הגדול עשה כסמנכ״ל הטכנולוגיות ואחד ממייסדי Noname Security, שנמכרה לאקמאי בכחצי מיליארד דולר.

לוי בחר לעזוב את החברה שייסד עוד לפני המכירה – הכל בגלל מהפכת ה-AI. יחד עם שני חברים ותיקים הקים את Unframe, חברה שמפתחת פתרונות מותאמים אישית ללקוחות אנטרפרייז בתחום הבינה המלאכותית. החברה גייסה עד כה כ-50 מיליון דולר, וכבר רשמה הכנסות של מיליוני דולרים בזמן קצר.

היעד הבא: להגיע ל-50 מיליון דולר בהכנסות עד סוף 2026 – יעד שלוי הבטיח למשקיעים. מבחינתו, זו רק ההתחלה.