<p>פרק המפריך את הטענה שמתכנני השפה התכוונו לחדש את העברית בשפת התנ"ך דווקא אלא היו בוועד הלשון קולות שקראו לאמץ את העברית המשנאית או לחרוג מהדקדוק המסורתי * חלק ב בסדרת הפרקים "תפיסות העולם של אנשי ועד הלשון".</p><p>***</p><p>הפרק הזה ינפץ לכם כמה מיתוסים: ועד הלשון לא בהכרח התכוון להחיות את שפת התנ"ך דווקא; אין מתאם מחייב בין אדם חילוני ומשכיל ובין עמדותיו שהעברית המתחדשת תהיה מקראית דווקא לעומת אדם דתי-רבני שיעדיף את לשון המשנה; רבים מחברי הוועד קיבלו השראה לא רק משפות שמיות אלא גם משפות אירופה.</p><p>בחלק השני בסדרה שעוסקת בתפיסות העולם של אנשי ועד הלשון עם ד"ר יאיר אור הוא שיתף בקולות השונים של אנשי ועד הלשון בנושא הדקדוק של העברית: דקדוק המושתת על לשון המקרא והתנ"ך או דקדוק שיסודו בלשון המשנה ואולי גם בספרות ימי הביניים ובספרות הרבנית. את הדיון בנושא ליוותה המילה אוגן וצורת או צורות הרבים שלה כמקרה בוחן בסוגיה (תבינו מהפרק. זה מרתק!).</p><p>בפרק עסקנו בשמרנות לעומת חדשנות והוצגו הטענות בעד לשון המקרא (קדמוניות היא יתרון ומקור סמכות וכן אפלטוניזם לשוני) לעומת הטענות בעד לשון חז"ל וימי הביניים (תפוס לשון אחרון). כמו כן עלתה השאלה אם חברי הוועד היו עקיבים בדעתם או שפעם גילו שמרנות ופעם ליברליות.ממסקנות הפרק עולה גם ביקורת כלפי מי שקורא לעברית שלנו "ישראלית" וגם תובנה שהידע הלשוני של אנשי הוועד על הנעשה בשפות אחרות השפיע על תפיסת עולמם ביחס לעברית.</p><p>***</p><p>ד"ר יאיר אור - חוקר ומלמד בתחום הבלשנות השימושית באוניברסיטת ת"א ובסמינר הקיבוצים. בתחומי המחקר שלו: מעמד העברית והערבית בישראל, הערכה בהוראת שפות, מדיניות לשונית, נוף לשוני ואידיאולוגיות לשוניות.</p><p>חיבר את הספר "בוראים סגנון לדור – האמונות והאידאולוגיות של מתכנני הלשון העברית בארץ ישראל" – נושא הפרקים שלנו.</p><p>***</p><p>הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il</p>