ביטלמניקס על הביטלס

בפרק 135 החדש של ביטלמניקס אני נכנס אל תוך נבכי “סוף השבוע האבוד”.התקופה שבה ג’ון לנון, בן 33, מאבד שליטה על חייו, אבל ממשיך ליצור. בלי יוקו, בלי הביטלס, ועם יותר מדי אלכוהול מסביב.אחד הצירים המרכזיים של הפרק הוא שיתוף הפעולה ההרסני עם פיל ספקטור.המפיק האגדי, האיש שעיצב את הצליל של שנות השישים, הופך כאן לדמות טראגית כמעט כמו ג’ון עצמו. ההתנגשות ביניהם בלתי נמנעת. ספקטור מגיע לאולפן שיכור וחמוש באקדח, והכאוס משתלט.כשספקטור נעלם עם סלילי ההקלטה של אלבום הקאברים שג’ון מנסה להקליט, הכול מתפרק.ג’ון שוקע בלוס אנג’לס למסע הוללות חסר כיוון. לילות פרועים, תקריות אלימות, והתרסקות פומבית של אמן שכבר היה בפסגה.לצידו נמצאת מיי פאנג, שנדחפת לתפקיד בת הזוג, מתאהבת באמת, ומוצאת את עצמה בלב סיפור סבוך.פגישה עם פול שמביא איתו מסר מיוקו גורמת לו לחשוב שהוא צריך לעזוב את עיר המלאכים ולחזור לניו יורק.ומתוך כל זה, כמעט באורח נס, נולד גם האלבום חומות וגשרים.הפרק הזה הוא על התמוטטות, על פחד, על איבוד דרך, ועל מוזיקה גדולה שנולדת מתוך כאוס מוחלט.פרק שמתחיל עם סוף השבוע האבוד בלוס אנג'לס ומסתיים עם הפירוק הרשמי של הביטלס והחזרה ליוקו.

בחלק הקודם עסקתי בהקלטות של רוב השירים (למעט שיר הנושא) עבור הסרט השני של הביטלס שהתרחשו לפני היציאה לצילומים.בפרק הזה ראינו איך הביטלס הולכים ומשתכללים הן בכתיבת השירים והן בהקלטות באולפן עם שיטות הקלטה חדשות ושימוש במגוון של כלי נגינה מעבר לגיטרות, בס, תופים.בחלק ב, הפרק החדש, נצא עם הביטלס למסע הצילומים של הסרט הלפ, שמתחיל באיי הבהאמה השמשיים וממשיך לאוסטריה המושלגת.נחזור איתם ללונדון וננסה להבין איך ריצ'רד לסטר מצא את השם החדש עבור הסרט שהוביל לכך שג'ון כתב את אחד השירים האישיים שלו באותה תקופה, שבו הוא ממש זועק לעזרה.נמשיך להצטרף לביטלס באולפנים כדי להשלים את האלבום החמישי שלהם, כולל הקלטת שיר הנושא לצד א, וכל שירי צד ב וביניהם גם השיר האלמותי שנולד מהבדיחה הפנימית “ביצים מקושקשות”, אבל אוצר בו המון עצב.לאורך הדרך נראה איך בתוך כל הלחץ, הצילומים והטייקים מתחילים גם להופיע רמזים למה שיגיע כמה חודשים לאחר מכן באחד האלבומים המכוננים שלהם, ראבר סול.

הפרק הזה הוא חלק א לפרק שחוגג, אמנם באיחור קל את יום הולדתו ה 60 של האלבום 'הלפ', האלבום החמישי של הביטלס, שיצא בשישה באוגוסט 1965.יש מי שנוהגים לחשוב ש'הלפ' הוא אלבום מעבר, אפילו חלש יחסית, אבל אני כאן כדי להראות לכם אחרת.זה אלבום שאני אוהב מאוד מסיבות אישיות שמכיל את כל ניצני המהפכה שתגיע אחר כך באלבום Rubber Soul ובכלל, תקופה שבה הביטלס מתחילים להעז להיות אישיים, רגישים, לכתוב על הצדדים הפחות יפים ביחסים או על ה'טרגדיות של האהבה' ולהשתמש בכלי נגינה שונים וטכניקות שונות באולפן.בפרק הזה אני לוקח אתכם אל תחילת 1965, תקופה סוערת, שבה תופעת הביטלמניה כבר בשיאה, אבל מאחורי כל הזוהר מסתתרים עייפות, בלבול, ולחץ אינסופי.ג'ון לנון כותב את שיר הנושא כמעט כקריאת מצוקה אמיתית.זה רגע שבו ארבעה צעירים, שכבר כבשו את העולם, מבינים שהם צריכים למצוא דרך חדשה, מוזיקלית ונפשית ולהמשיך להתקדם למחוזות שונים ואחרים.בפרק נכנס אל מאחורי הקלעים של ההקלטות הראשונות, אל הסיפורים הקטנים מהאולפן, אל הניסיונות והחזרות, ואל הדרך שבה הביטלס שינו את שיטת העבודה שלהם באולפן והחלו ליצור שכבה אחר שכבה, צליל אחר צלילף בשיטות שישתכללו מאוחר יותר ב'ראבר סול' וב'ריבולבר'.ולמה קראתי לפרק “עזרה בדרך”?זו מחווה לאלבום הנהדר של נועם רותם, שנושא את אותו השם ועוסק בדיוק באותם נושאים של כאב, סופניות, ותקווה.נועם הסכים באדיבות שאשתמש בשם, ואני מודה לו על כך מקרב לב.זהו פרק ראשון מתוך שניים. בחלק א׳ אעסוק בתחילת 1965 ובחלק הראשון של ההקלטות, ובחלק ב׳ בהמשך הדרך, אחרי צילומי הסרט השני של הביטלס.אני מזמין אתכם לחזור איתי לשנה שבה הכול החל להשתנות.

אז איך מסכמים סדרה כזו על שנת 1968 ועל האלבום הלבן של הביטלס?בפרק על סופים והתחלות, על אהבה וניתוק, על יצירה שנולדה מתוך כאוס, ועל האלבום הלבן, שעטיפתו הפשוטה מסתירה בתוכה את הסיפור המורכב ביותר של הביטלס.בפרק הזה אני סוגר את כל הפינות שנשארו פתוחות:אדבר על לידתו של האלבום שתי בתולות, האלבום האוונגרדי והנועז שבו ג'ון ויוקו פרצו את כל הגבולות, ועל עטיפת העירום שעוררה סערה אדירה.נלך אל מאחורי הקלעים של עיצוב העטיפה הלבנה. איך הפשטות של ריצ’רד המילטון, האמן הבריטי הגאון, יצרה את הניגוד המושלם לפסיכדליה של פפר. עטיפה לבנה לגמרי, בלי צבע, בלי פנים, רק שם מוטבע ומספר סידורי. קונספט שהפך לאייקון נצחי.נשמע על המעצר הדרמטי של ג'ון ויוקו, על הימים הקשים בבית החולים, ועל איך דווקא מתוך השבר הזה הם החליטו ללכת יחד עד הסוף.ובצד השני של העולם, פול עם לינדה בניו יורק, מתאהב באמת ויוצא לדרך חדשה אישית.גם ג’ורג’ מוצא את עצמו מחדש. אלבום הסולו הראשון שלו רואה אור והוא מתפקד כמפיק של האלבום של ג'קי לומקס, עובד עם אריק קלפטון, בילי פרסטון ודילן, ומתחיל להרגיש סוף סוף חופשי.זהו פרק על סוף של תקופה והתחלה של עידן חדש.

בפרק הזה, חלק א לפינאלה של הסדרה, אנחנו מגיעים אל הרגעים האחרונים של הקלטות האלבום הלבן, ולשיר האינטימי ביותר שהוקלט לא רק לאלבום הזה, אלא בכל תולדות הביטלס, ג'וליה.זהו השיר היחיד שג’ון לנון הקליט לבדו במסגרת הביטלס. הוא חושף בו את נפשו הפצועה, שר על אמו שאיבד בצעירותו ועל יוקו אונו, בת זוגו החדשה. שתי הדמויות מתמזגות לשיר עדין ומטלטל שבו געגוע, כאב ואהבה נכרכים זה בזה.בפרק אני צולל לתהליך הכתיבה וההקלטה של ג'וליה, עם רגעים קטנים מאחורי הקלעים – כמו התמיכה שפול העניק לג’ון באולפן, עדות נדירה לידידות שעדיין החזיקה מעמד בתוך כל השברים.לכבוד סיום הסדרה מצטרף אליי האורח המכובד דני רובס – מוזיקאי ויוצר ענק, ואדם שהביטלס שזורים בכל נימי חייו. דני, שגם כתב את ההקדמה לספרי הביטלס המהפכניים, ואני נפגשנו לשיחה מרגשת ומלאת קסם על האלבום הלבן, על שנת 1968, ועל אינספור נושאים מרתקים. שילבנו גם כמה מהשאלות שלכם לדני, ואני מתנצל מראש שלא כולן הספיקו להיכנס.(00:00) התחלה(02:03) פתיחה(07:30) בעיות בחברת אפל(20:02) מרי הופקין(21:35) חוזרים להופיע?(25:35) ג'וליה(57:46) שיחה עם דני רובס(01:58:57) סיום