מעלה בטוב

.העולם המערבי שייך לצעירים .וצעירים הם גיבורים .הם בלתי מנוצחים והם חסרי גבולות .הם פה כדי להתעלות, להכניע בעיות, לכבוש, להמציא, לשנות There are many old people and no elders around כששמעתי את המשפט הזה הוא העיף לי את המוח .והרטיט לי מיתר בלב .הם באמת חסרים זקני השבט .אלה שהפסיקו להלחם כי הם למדו שבמלחמות יש רק מפסידים ."שכבר לא רואים את העולם בשחור ובלבן, ב"אנחנו" ו"הם ,הם מכירים במורכבות ,בסתירות, בפרדוקסים .במציאות כמו שהיא .בסופיות הוודאית .והם בעיקר כבר יודעים כמה הם לא יודעים .והם ראו לאורך חייהם כל כך הרבה גיבורים קמלים ומתקמטים .כי לא הכל אפשר לנצח .ואולי לא צריך זקני השבט ,שהם מווסתים, ופשרנים .חותרים לשלום, לפתרונות שטובים לכמה שיותר פרטים .זקני השבט .אלה שבלעדיהם חברה אינה שלמה ,אז יש הרבה זקנים בגיל .אבל מעטים שהזדקנו בתבונה .כי אין מודל כזה, כי לא גידלו אותנו לעשות את העבודה שנדרשת ,וכי העולם המערבי הגדיר את הזקנה עצמה כדרקון מסוכן .כבעיה שיש להלחם בה בחרב האנטיאייג'ינג או בתחבולת הלונגיביטי ,במקום ללמוד, לחקור, להבין .מה מקפלת הזקנה באבולוציה ?למה היא חשובה ממש לרווחתה של חברה תקינה ,לצד העולם המערבי הצעיר ,רוחשים עולמות ישנים, זקנים ולמודי שנים ,מתרגלים נשימות, עושים יוגה .עורכים טקסים ,מכירים את העולם הפנימי, מגלים את יבשת התודעה ומספקים לנו ידע קיים להתחיל להתחבר .לתבונת הלב .כבר באמצע חיינו .כי זה צו השעה "אולי השאלה היא לא איך "לא להזדקן .אלא איך להפוך להיות מישהו שכדאי להזדקן אליו

כשהתחלתי את הדרך החדשה שלי לפני עשור, הכל היה לי חדש. המחשבה שאני יוצרת את המציאות ולא רק מגיבה עליה, הדיאלוג הפנימי שיש לי אחריות עליו, ושהוא מכתיב את המיינדסט שלי, הפרשנויות שלי וכלים חדשים הצטרפו לעולמי והעיפו אותי לתוכי. מדיטציות, דמיון, נשימות, ריקוד חופשי. בהתחלה הרגשתי קצת נבוכה. מצד אחד רציתי לבשר לעולם על היבשת .החדשה שהתחלתי לגלות - התודעה שלי. מצד שני חששתי שיחשבו, שהתפלפת .אני של קודם הייתה אולי מעווה פרצוף על כל הממבו ג'מבו הניו אייג'י הזה .אבל כבר התחלפתי בתוכי והייתי חייבת לבשר. לא יכולתי שלא. ידעתי שלכל אחד יש יבשת משלו, ואם הוא רק יגלה אותה - הוא יגלה אותו. ויעשה שלום בתוכו .אז יצאתי בזהירות, נסמכת במחקרים, בתצפיות ממדעי המוח, מבססת חוויה סובייקטיבית רוחנית בטיעונים רותמי רציו ומפה לשם בכלום זמן, השמועה בת אלפי שנות פרשה לה כנפיים, וכולם מתפתחים להם אישית. כולם עושים מניפסטינג, מוקירים תודה, טובלים בקרח, נושמים וימהוף או ריברסינג. כולם, כלומר כמעט כולם, רוצים לגלות את עצמם ולגלות לעצמם רצון ותשוקה .כולם רוצים לזרוח ולהגשים ,לכאורה נפלא, אבל גם לא. כי כמו כל דבר, כשהוא נהיה טרנדי ולהמונים – הוא עובר אביוז, חוטא למטרתו. אנשים עושים מדיטציות, דפי בוקר, חזונות, טובלים בקרח Help Yourself יוצאים לריטריטים ולסדנאות, גומעים עוד ועוד ספרי .ופודקאסטים והרצאות, והמציאות לא נשמעת להם. הם לא הצליחו לאלף את הסוררת .אז נדמה, שהגיע הזמן להצביע על כשלים בתפיסות אלה שלא תמיד מדברים עליהם, כשמבטיחים גדולות ונצורות. אין פטור מכאבים ואבדנים .אין פרס למצטיינים (כי אין כאלה). ובסוף אחרי הכל נשארים בני אדם לא מוארים ולא אלמותיים .וכן, ברור שיש תמורות למי שמרחיב מודעות, ושאפשר לחיות ביותר שלווה ויותר אהבה, יותר אינטגריטי ויותר ענווה .סמדר מילר לוי בפרק שהוא חובה על האמיתות הלא כל כך נאצלות של החיים .אל תפספסו את זה. תודו לי אחר כך

.אני זוכרת את הימים שהמשפט: "החלום שלי הוא למצוא את החלום שלי" ליווה אותי חשבתי שאזלו לי. נגמרו החלומות. מה שחלמתי הגשמתי. מה שלא העזתי לחלום – גנזתי. והחיים הפכו מתישהו משמימים. מהבית לעבודה, בחזרה לילדים. ...נסיעות לחו"ל מדי פעם, מפגשים, מסיבות. אבל... אלה החיים? זאת ההבטחה הגדולה? לא יכול להיות ,היום אני יודעת, שזה לא מספיק להבטיח הישרדות ולייצר הנאות. אנחנו יצרים מתפתחים. ואם אנחנו לא מצמיחים מיומנות חדשה ,מגלים בתוכנו ארצות, מתגברים על אתגרים והופכים לאנשים אחרים ".משהו מרגיש "ליד .הייתי צריכה ללמוד להקטין את חלומותיי למשאלות קטנות .הייתי צריכה לוותר על חלומות נוצצים של אחרים .הייתי צריכה להאמין בגדול ולצעוד בקטן .ועם הזמן, כשאת עושה לך מקום, נולד אומץ לחלום עוד חלום, הפעם אולי מאתגר יותר .ועוד מיומנות נרכשת. ועוד יכולת שלא האמנת שתהיה לך - כבר שלך .אבל כמה זה קשה בהתחלה. והדרך? לא משנה כמה פעמים עברת דרכה, תמיד הספק אוחז בה, והמכשולים לא נחסכים .מסעות של גיבורים עוברים דרך חתחתים .יובל אברמוביץ' מדבר חלומות, צועק אותם, עורך אותם ברשימות, לא מפסיק להגשים

.מה שפעם היה "סמים" לכל דבר, הפך עם הזמן לסמים קלים, ואז למשהו חוקי, רפואי אפילו. "תה צמחים עם יחסי ציבור טובים". קנאביס. וויד. מריחואנה. .הג'וינט הזה שחלק מעשנים בסוף יום, אחרים רק בסופ"ש, יש כאלה שרק במסיבות ואת אלה שעבורם אין יום בלעדיו .וכשזה מגיע לילדים לנו זה בכלל סיפור. כי הנוער מעשן .ואולי כולם עושים את זה, אבל המוח שלנו לא "סופר" טרנדים משהו קרה לחומר. ההרכב שלו השתנה. זה משפיע על שיעורי ההתמכרות, זה משפיע על השינה, על הריכוז, על הזיכרון. וזה גם עלול לעורר פסיכוזות. .ולא, לא באנו להפחיד. בכלל לא להיפך. להגביר הכרות, לחשוף את הסוגים השונים ואת היכולת של צרכנים לבחור סוג עם כמות מאוזנת של החומר הפעיל THC, להגדיר מיהם קהלים המועדים להתמכרות ולסיכון, ולוותר על מחשבה מסוג "שחור לבן", סם קל או קשה, שימוש או גמילה. .יש גם אמצע. ושווה להכיר אותו .למעשני וויד ולהורים שלהם, פרק חשוב ממש עם ד"ר איתמר כהן .אם נהניתם – עזרו לי להפיץ את התוכן ושתפו אחרים

.תאוריות קונספירציה ופייק ניוז כבר מזמן לא בשוליים .הן הפכו לשגרה .כדור הארץ שטוח .האילומינטי מנהל את העולם ?ציפורים הן מצלמות .מהגרים אוכלים חיות מחמד .בגידות מבפנים -רעיונות שפעם נשמעו מופרכים ,מתערבבים היום בתוך זרם המידע היומיומי ,מופצים במהירות .ונאחזים בתודעה .ולא במקרה ,אנחנו חיים בעידן שבו האמון נסדק .במוסדות. במנהיגים. במדע .ולפעמים – בצדק ,אבל כשאמון מתפורר .נוצר ואקום - ובתוך הוואקום הזה - הסברים פשוטים, דרמטיים, מוחלטים .מופצים עם יד קלה על ההדק, ובחסות האלגוריתם .הם נותנים תחושת שליטה .סיפור ברור .טוב ורע .אור וחושך ?אבל האם הם מקרבים אותנו לאמת למה אנחנו מעדיפים תשובה חד־משמעית ?על פני מורכבות לא נוחה ,ולמה, דווקא היום :נדרשת מאיתנו מיומנות כמעט חדשה .להחזיק סימן שאלה .להישאר רגע בלי תשובה לשאת אי־ודאות .בלי לרוץ למסקנה ,בפרק הזה אני מארחת את פרופ' דן אריאלי ,שלא רק חוקר אמונות שווא .אלא גם חווה על בשרו את המחיר שלהן דיברנו על הגבול הדק בין חשיבה ביקורתית .לבין קפיצה למסקנות שמאבדת אחיזה מבוססת, ומגבירה את החרדה ."על הסכנה שבהסברים “מסודרים מדי .על הפסיכולוגיה שמאחורי האמונה ועל האחריות האישית שלנו .בעולם שבו האמת כבר לא מובנת מאליה ,כי כן .יש אינטרסים .יש מניפולציות ,ויש סיבות טובות לשאול שאלות - אבל לא פחות חשוב .להסכים לעתים להישאר נטולי תשובות חורצות