מקום טוב לרגשות

מה אם התלמוד לא רק מדבר על איך לחיות , אלא גם יודע משהו על איך להרגיש?” בפרק הזה אני פוגשת את חיה גלבוע לשיחה על המפגש המרתק שבין תלמוד, רגשות, מערכות יחסים והעולם האנושי. חיה היא מלמדת, מנחה ויוצרת, שעוסקת בחיבור שבין עולם התלמוד והמקורות היהודיים לבין החיים עצמם. היא מביאה אל הלימוד נקודת מבט שמחברת בין טקסט עתיק לבין החוויה האישית, הרגשית והיומיומית שלנו ובשיחה הזו היא פותחת בפניי כמה דלתות מאוד מעניינות אל תוך הטקסט התלמודי ואל תוך עצמנו. אנחנו מדברות על מה התלמוד יכול ללמד אותנו על רגשות , על המקומות שבהם אנחנו כועסים, מפחדים, מתאהבים, מקנאים, נפגעים או מתקשים לבטא את מה שאנחנו מרגישים. אנחנו מדברות גם על מערכות יחסים: מה אפשר ללמוד מהסיפורים ומהדמויות בתלמוד על האופן שבו בני אדם נפגשים, מתנגשים, אוהבים, פוגעים זה בזה ומנסים לחיות יחד. חיה מביאה לשיחה גם סיפור תלמודי שהופך את השאלות האלה למאוד מוחשיות ואנושיות. ומשם אנחנו מגיעות גם אל השפה והצליל. האם כל רגש באמת יכול להיכנס למילים? מה קורה במקומות שבהם השפה כבר לא מספיקה כדי לבטא את מה שקורה בתוכנו? ומה אנחנו יכולים ללמוד דווקא מצליל , מהקול, מהנשימה, מהקצב , על העולם הרגשי שלנו? אנחנו מתעכבות על תקיעת השופר כדוגמה מרתקת למשהו שמתקשר איתנו בלי מילים. צליל פשוט, ראשוני, כמעט גולמי , שמצליח לעורר בתוכנו משהו שאולי קשה להסביר במילים. שיחה על טקסט עתיק שמצליחה להגיע למקומות מאוד עכשוויים , ובעיקר על האפשרות להסתכל קצת אחרת על עצמנו, על הרגשות שלנו ועל האנשים שאיתנו. תודה חיה על חכמת הלב והראש שלך,על מלאכת טווית הגשרים שאת רוקמת בעדינות ובכבוד לבני אדם באשר הם.

ריחם וטעמם של הדברים נשארים זמן רב, ונושאים עליהם את זיכרון העבר" מרסל פרוסט פרק 90 על אוכל כשפה של זיכרון, זהות וגעגוע בפרק הזה אני מארחת את הילה אלפרט ,עיתונאית, מגישה, חוקרת והיסטוריונית של אוכל , לשיחה שנעה בין הצלחת לבין המקומות העמוקים הרבה יותר שאנחנו נושאים בתוכנו. אנחנו מדברות על אוכל כזיכרון, על הטעמים והריחות שמחזירים אותנו ברגע אחד לילדות, לבית, לאנשים שאהבנו ולמקומות שמהם באנו. על שורשים ועל זהות, על מה שאוכל מספר על חברה, על משפחה ועל הזמן שבו אנחנו חיים. וגם על הפרטים הקטנים: על מנה, חומר גלם, שולחן, ארוחה או ריח מסוים שיכולים להחזיק בתוכם סיפור שלם. כי לפעמים הדרך לזכור מי אנחנו עוברת דווקא דרך מה שאנחנו אוכלים. תודה הילה , על היופי האסתטיקה וטוב הטעם שאת מביאה דרך המילים , חומרי הגלם והיצירה. "השעות הנעימות בחיינו קשורות כולן,בקשר מוחשי פחות או יותר, בזיכרון כלשהו של השולחן " צ'רלס פייר מונסלה

: “אהבה אינה משהו שמוצאים, אלא משהו שלומדים לעשות״ אריק פרום מה זאת בעצם אהבה ,איך הופכים אותה לדרך חיים? לכבוד יום האהבה הזמנתי לשיחה את ד”ר מעיין בוימן משיטה ,פסיכולוגית, מטפלת זוגית , מרצה ומי שעוסקת כבר שנים במערכות יחסים, אינטימיות ובחיבורים שבינינו. אבל הפרק הזה הוא לא רק על זוגיות. דיברנו על אהבה במובן הרחב שלה: האם אהבה היא רגש שקורה לנו, או משהו שאפשר ללמוד ולתרגל? מה צריך להתקיים בתוכנו כדי שנוכל לאהוב באמת? איך שומרים על קרבה בתוך זוגיות לאורך זמן, גם כשההתאהבות הראשונית משתנה והשגרה נכנסת? ומה אנחנו לפעמים מצפים לקבל מאדם אחר, כשבעצם כדאי שנתחיל בלתת אותו לעצמנו? דיברנו על חיבור, על אינטימיות, על הצרכים שלנו בתוך מערכת יחסים, ועל המיתוסים שסיפרו לנו על אהבה ,ושאולי הגיע הזמן להיפרד מחלקם. זה פרק על זוגיות, אבל לא רק. זה פרק על היחסים שלנו עם עצמנו, עם האנשים שאנחנו אוהבים, ועל האפשרות לייצר יותר אהבה בחיים שלנו ,לא רק ביום האהבה, אלא ביום־יום. תודה מעין על החכמה העדינות והראיה הרחבה שלך ששמה סקרנות ולא סימני קריאה

“מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים.” מקור: ספר משלי בין אנושיות לחיתיות - מקום הרגשות בעולם האמוני קבלי בפרק הזה אני מארחת את ד”ר עודד קרבצ’יק , חוקר, מרצה, מאמן ומלווה תהליכי התפתחות אישית, העוסק במפגש שבין יהדות, קבלה, פסיכולוגיה ועולם הנפש. יחד שוחחנו על מקומם של הרגשות בעולם האמונה, ועל המתח המרתק שבין האנושיות לחייתיות שבתוכנו. דיברנו על השאלה האם רגשות נועדו להישמע או להתנהל, כיצד היהדות והקבלה מתייחסות לכעס, פחד, קנאה, אהבה ושמחה, ומה ההבדל בין להדחיק רגש, להיסחף אחריו או לפגוש אותו מתוך מודעות. נגענו גם במושג היצר, במשמעות של חירות פנימית, בתפקידם של הרגשות בעבודת המידות, ובאפשרות לראות בכל רגש הזמנה להתבוננות, לצמיחה ולחיבור עמוק יותר לעצמנו, לאחרים ולבורא. זו הייתה שיחה שמחברת בין עומק רוחני, חוכמת היהדות ותובנות מעולם הפסיכולוגיה, ומציעה דרך חדשה להתבונן על העולם הרגשי שלנו , לא כמשהו שצריך להילחם בו, אלא ככוח שאפשר ללמוד להבין, לכוון ולזקק תודה עודד על שיח פתוח , נטול שיפטיות וביקורת , מלא עומק חכמה ולמידה

על רגשות בעולם המשחק בפרק הזה אני צוללת אל אחד הנושאים המרתקים והפחות מדוברים בעולם המשחק , הרגשות. מהו התפקיד האמיתי שלהם על הבמה ומול המצלמה? האם שחקן צריך “להרגיש באמת” כדי להיות אמין? ואיך יוצרים חיבור רגשי עמוק מבלי ללכת לאיבוד בתוך החוויה האישית? האורח שלי הוא ערן פסח, שחקן ומאמן שחקנים בעל ניסיון רב בעבודה עם שחקנים, תהליכי יצירה ופיתוח דמויות. לאורך השנים הוא עסק רבות בשאלה כיצד רגשות פועלים בתוך עבודת המשחק, ואיך אפשר לרתום אותם בצורה מדויקת, חכמה ויצירתית. בשיחה פתוחה ומעמיקה דיברנו על הקשר שבין העולם הרגשי לבין מלאכת המשחק; על ההבדל בין רגש אמיתי לבין ביטוי רגשי אפקטיבי; על הנוכחות של פחד, פגיעות, תשוקה וסקרנות בתהליך היצירה; ועל האופן שבו שחקנים יכולים להשתמש בעולמם הפנימי כדי ליצור רגעים חיים, אותנטיים ומשמעותיים. זהו פרק על משחק, אבל לא רק על משחק. זו שיחה על בני אדם, על רגשות, ועל המפגש המרתק שבין החיים עצמם לבין האמנות שמבקשת לשקף אותם תודה ערן על ההתמסרות, האתיקה והחכמה שהבאת למפגש