הפודקאסט של פרופסור אלישע האס

אנחנו בעיצומה של מלחמה על עצם הקיום, הושפלנו וצה"ל כשל כשלון חסר תקדים בשמחת תורה ואיבד אמון מכל צד. אולם, בשעה שבנינו מסכנים חייהם בלחימה, יישובים רבים נטושים, רבים חיים כפליטים בתוך עמם, עדיין לא הבטחנו מניעת אסון גדול יותר בקרוב ולפנינו פרק לחימה קשה שיכלול ללא ספק מכות קשות בעורף בעת מלחמה בצפון, הפוליטיקאים, התקשורתנים, הלשעברים באולפנים והבג"ץ ועוזריו הפקידותיים ממשיכים במלחמות על זוטות במקום לנהל שותפות בחברה מגוייסת למטרה אחת: הכרעת האויב והבטחת אי הישנות מתקפות קשות כפי שחווינו ב7.10. זה דבר חדש. מדוע הגענו למצב כזה? מדובר במצבי חרדה שמונעים רצון להתמקד בעיקר. החרדה היא בראש וראשונה בחלק שהוא מיעוט בציבור היהודי בישראל, וזו חרדה מפני האפשרות שיתממש החזון של מדינה יהודית. החרדה מוזנת על ידי בורות ועל ידי דמוניזציה מתמשכת מאז 1981. אולם המחלוקת הזו קיימת עוד מימי הקונגרסים הציוניים הראשונים. עכשיו צריך לשים המחלוקות בצד וליצור שותפות מקיר לקיר שתתמקד רק בדבר אחד, בניצחון על האויב שקרא תיגר על עצם קיום המפעל הציוני. עלינו כאן בעורף ללמוד מבנינו הלוחמים במסירות נפש. הם יושבים בטנק ובנגמ"ש ושם שמו את כל המחלוקות בצד והשותפות האמיתית חוגגת ומנצחת. עלינו להיות ראויים להם וללמוד מהם.

מבצע ארנון, גרם לשמחה והתרוממות רוח יוצאת דופן בציבור היהודי הישראלי ללא מחיצות. יש לכך כמה סיבות שעליהן נדבר. הדיבורים על עיסקת שחרור חטופים, שבה אנו הולכים ומוחקים קווים אדומים במהלך מו"מ עם השטן נתפסת כהשפלה לאומית. והנה מתברר שאפשר אחרת, אפשר ללכת קוממיות בארצנו, ולדאוג לאחינו בעצמנו. גילינו שיש תקווה לניצחון בלי עיסקאות. העיסקאות עם השטן מחאן יונס נתפסות בצדק כסוג של כניעה לסחטנות, השפלה ואוזלת יד, ובכך מערערות את בטחוננו בעתידנו. מבצע ארנון מאפשר לזקוף את הגב, ללכת קוממיות ולצפות בתקווה ושמחה לעתיד המפעל הציוני. והמסקנה היא פשוטה, על הממשלה להודיע לחמאס שלא תהיה עסקת שליט 2, נגמרה הסחטנות ולא יהיו יותר עיסקאות בלתי מוסריות בעליל, שבהן לא כל החטופים משוחררים, כולל כל החיילים וכל הגברים. אף אחד לא ילחם עבורנו ואף אחד לא יפתור לנו את בעיות הקיום. רק רוח הלחימה ורצון הקיום היהודי הם שיבטיחו אותנו בפני רצון ההשפלה וההשמדה של הג'יהדיסטים.

תופעה לא חדשה אך מתפתחת בצורה מסוכנת היא הירי לתוך יישובים יהודיים מכפרים ערביים שמעבר לגדר ההפרדה או מעבר לגדר היישוב. ראה אירועי בת חפר, גן נר, מירב ועוד. כדי לעצור את התופעה המתגברת אין טעם בחיפוש היורים ומאסרם ואפילו לא בחיסולם. חיסול גי'האדיסט הוא עבורו כרטיס כניסה לגן עדן. רק אמצעי אחד יכול להיות אפקטיבי במלחמה נגד ג'יהדיסטים חובבי שוהאדא. רק תפיסת אדמה והחזקתה וסיפוחה עשויה להרתיע את היורה הפוטנציאלי. הגיע הזמן שנתחיל לפעול בצורה אפקטיבית במלחמה בג'יהאד. במלחמה כמו במלחמה, בלי לבזבז זמן. להגיע מיד עם ציוד מכני הנדסי ולמחוק שורת בתים ולשמור את האדמה חרוכה לעולם ועד, ועדיף לספח אותה ללא דיחוי.

באופן פרדוקסלי דווקא כאשר הוכח שמדינה פלשתינאית עצמאית לכל דבר ועניין (רצועת עזה תחת שלטון החמאס) היא סכנה קיומית למפעל הציוני, באים הממשל האמריקני ומדינות במערב ופוליטיקאים ישראליים מהאגף השמאלי, ומקדמים מיסוד מדינה מסוכנת ביהודה, שומרון ועזה. הדרך הציונית ההולמת לחסום התפתחות ממארת זו היא פעולה, לא דיבורים, פעולה של פיתוח השידרה המזרחית והצהרה על סיפוחה למדינת ישראל. סיפוח שטח זה שהוכר בתכנית המאה של ממשל טראמפ כחלק ממדינת ישראל, וסיפוח רצועות הרוחב ימנעו הקמת מדינה נוספת בין הירדן והים. את תכנית השידרה הכפולה הגה הפרופ' אברהם וכמן המנוח בשנות השבעים והיא חיונית לקיימותה של מדינת ישראל בימי מלחמה ובימי שלום.

אנחנו שרויים במשבר הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל. המתקפה של השביעי באוקטובר היא פרומו למתקפה גדולה בהרבה וכוחות רבים סביבנו עוקבים בעניין אחרי המלחמה, משום שהם שואלים האם להצטרף למסיבה ולנגוס בחלקים נוספים של הריבונות היהודית. באופן מתמיה, בעוד שהציבור התגייס כאיש אחד למערכה, יש פוליטיקאים שאינם מגלים מנהיגות ואחריות אלא ממשיכים במשחקי חרמות ופוליטיקה קטנה, למרות שחלקם נושאים שם הממלכתיות על דגלם. ארגונים אחרים מפגינים נגד הממשלה ומנסים לשחוק את יכולתו של ראש הממשלה לתפקד. אלה תופעות מסוכנות המצביעות על יחס של זלזול במערכות המדינה ונכונות לסכנה. הסיבה לכך היא המשבר של הדור השני במפעל הציוני (דור במובן של דור תרבות) שרוח אוסלו מאפיינת אותו והוא נחרד לגלות שהפך למיעוט. המאבק של הדור השני להתרחקות מן היהודיות של המדינה ולשימור עמדות כח במערכות המדינה (צבא, משפט, תקשורת, פקידות ואקדמיה) הוא הבסיס לתופעות המסוכנות. אולם הדור השלישי מוכיח שהוא יודע להיות נאמן למדינה ולהתגבר על המחלוקות ולפעול כתף אל כתף.