לסיכום עם עמיצפריר

יעל ברונשטיין, שעונה גם ל״יעל, את מגזימה״ היא תלמידה מחוננת בבית הספר של החיים. במסגרת קמפיין לקידום EP ביום האהבה, היא התחילה להעלות סרטונים קצרים לטיקטוק ולאינסטגרם, בהם היא משתפת את העולם בשיעורים שהיא למדה על אהבה. מתוך הקמפיין הזה נולד קולאז׳ של סיפורים מקסימים, מביכים, מצחיקים ושוברי לב. בפרק הזה אנחנו יושבות לדבר על כמה מהשיעורים האלה, להציף את הסיפורים המביכים וההצלחות הגדולות, לבחון איך לוקחים את כאב הלב הזה ועושים ממנו אמנות, ולדבר על המקום של האהבה בחיינו כשתי נשים בתחילת שנות השלושים.

אוסקר ויילד אמר "בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות: האחת היא לא להשיג מה שאנו רוצים והאחרת - להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא טרגדיה אמיתית." זה בדיוק מה שקרה לאביב כשבשנת 2013 יצאה לעולם סדרה פרי עטו. אביב דיבון הוא תסריטאי ויוצר קולנוע, ובפרק הזה אנחנו מספרים קצת על מקורות השראה, על לימודי קולנוע ותסריטאות, על החשיבות של הפיץ׳ ובכלל על מה זה אומר להיות תסריטאי באמת. מקווה שתהנו.

לתמר וטל יש שישה עוברים - ילדים פוטנציאלים - שקפואים כרגע במעבדה בניו יורק. אבל אחרי כמה בדיקות גנטיות, מה שאמור היה להיות תכנית מגירה, ״שיהיה ליתר בטחון״ הסתבר כדרך היחידה להביא ילדים לעולם, לפחות כאלה בלי מחלה נדירה. תמר היא כותבת ויוצרת, ובפרק הזה מדברות אנחנו מדברות על תהליך הקפאת העוברים שהיא עשתה בשנה האחרונה, אבל גם על אימהות בכלל, על אימהות מאוחרת, על אי השיוויון האינהרנטי בהורות, על הרצון לקנות עוד זמן ועל מחבש הלחצים המשונה בין השאיפות שלנו לחיים לרצון להיות אימהות.

בגיל שלושים ומשהו, תומר עמדי מצא את עצמו גרוש עם שלושה חתולים ובלי תכנית ברורה. הוא בדיוק עזב את מסעדת פאלומר המצליחה באנגליה, זכה בהוקרת מישלן ובמלא ביקורות מדהימות ממיטב מבקרי המסעדות, אבל הוא היה מותש. בירושלים הוא חישב מסלול מחדש, עד שמצא מה שבאמת עושה לו טוב. בפרק הזה אנחנו מדברים על הדרך שהוא עשה מילד שחולם להנדס לגו ועד, דרך שף במסעדה לונדונית מצליחה ועד מה שהוא מגדיר היום, שף רב תחומי. 

אזהרת טריגר: פרידה מסבא. בפרק הזה אני מספרת קצת על החיים ועל המוות של סבא שלי, סבא ז'אק, מהילדות שלו בדרום הולנד ועד היחסים היוצאי-דופן עם סבתא שלי. בפרק תוכלו לשמוע איך בחור נוצרי-קתולי עלה לרגל כדי להתפלל לאישה שלא רוצה להתחתן ואיך סבתא שלי נכנסה לחיים שלו - עד לרגע שבו ליווינו אותו בדרכו האחרונה. קצת דמעות, קצת חומרי ארכיון, ובעיקר - גלויה מהפרידה שלנו..