קרה לך שציפית שיבין, שידע, שיחשוב? כשהוא לא קרא את המחשבות שלך- התאכזבת. וכשאמרת בדיוק מה את רוצה- ועדיין זה לאקרה- התאכזבת עוד יותר.למהאנחנו ממשיכות לטפח את הפנטזיה הרומנטית שאנשים קרובים אלינו ידעו בדיוק מה אנחנורוצות בתוך הראש שלנו, בלי שנצטרך להגיד?מהשווה כבר לבקש משהו, אם כשלא נענים לו, אנחנו מרגישות שבורות?שורשכל האכזבות שלנו הוא פשוט: אין לנו את אותו המוח של האחר. ציפייה היא למעשה תסריט סודי שאנחנו כותבותבראש, ואז מתאכזבות כשהמציאות (והאנשים!) לא עומדים בתסריט.במקוםליהנות ממי שכן הגיע ליום ההולדת- אנחנו מתעצבנות על מי שביטל. במקום לראות את היופי שקיים בטיול- אנחנומקטרות על מה שלא קיבלנו.ומה זה שווה חיים בלי ציפיות? בלי חלומות?אז איך אפשר כן לצפות אבל אולי פחות להתאכזב? איך מעבירים את הזרקור מ"מה לאבסדר" ל"מה כן טוב"?ליחצי פליי ובואי נלמד לשחרר את התסריט,לחבק את הרגע, ולהבין שבאמת... ציפיות יש רק בכריות.בדקה36:05 מחכה לכן שבוע 11, של דרך האמן- שיקום תחושה של עצמאות, מוזמנים להצטרףלמסע. תחילת הדרך וההסבר המלא על התהליך נמצא בפרק 57בואולעקוב בעמוד האינסטגרם:https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit/https://www.instagram.com/vachtelit/ See omnystudio.com/listener for privacy information.